עייני עצומות והרוח מכה בפני בעוצמה מלטפת, אני שומע רחוק מתחתי את הים מלחך את קו החוף, בקערה שלימיני מונחים פירות העונה ואשכול הענבים הצונן שבידי מטפטף אגלי מים זעירים על בטני, האבנים הצוננות שעליהן אני שכוב מלחשות לי סודות מתקופות עתיקות ותחושה עילאית של שקט, שלווה ורוגע מרימה את גופי וגורמת לו לרחף מספר סנטימטרים מעל הרצפה. "ממש כמו מלך אמיתי" אני שומע את הקול מאחורי המעיר אותי באחת וגופי נחבט חזרה באבנים הקרות.

חלמתי שאני בטירה מדהימה בסיני – ואולי לא חלמתי בכלל.

מעל לרצועת חוף בתולית, על גבעה חשופה מול צלע ההר, בין שמים מים וארץ, ניצבת לה טירה אבסורדית, היא אבסורדית כיוון שהיא נראית כאילו היא לא שייכת לנוף הזה של סיני, אבל היא בנויה מאבנים מקומיות ובטכנולוגיה מצרית עתיקה. היא אבסורדית בגלל שהיא נראית לא טבעית, אבל בנויה מחומרים טבעיים בלבד. היא אבסורדית בגלל שמי שבנה אותה נראה כמו האדם המפוזר ביותר בעולם, אבל הוא חשב על כל פרט ופרט לפני שהוא הניח בכלל את האבן הראשונה.

היא אבסורדית בגלל שהיא נבנתה בשביל מלך שאחרי הכל קיים רק בדמיונו של אדם אחד, מיוחד, שהצליח להדליק את דמיונם של רבים אחרים.

האני, הבעלים של הטירה, הוא אדם הכובש כבר בחיוך שלו, אחר כך כשמכירים אותו קצת יותר לעומק הוא כובש גם במורכבות שלו, ביכולת שלו לקחת דברים פשוטים ולפרק אותם לגורמים הקטנים ביותר, ברצון שלו להבין הכל ולא להבין כלום באותו הזמן.

חלק מהאנשים שפגשו את האני אומרים שיש לו פרצוף סובל, על כך שגם כשהוא מספר בדיחה פניו חתומות ועיניו משדרות סבל, אולי כרמז לך שבאופיו הוא אדם שאוהב עבודה קשה, לפעמים עבודה ללא תכלית מוגדרת.

גם כאשר התחיל לבנות את הטירה, ללא תוכניות עבודה, אבל עם נקודה מדויקת לכל אבן, הוא לא באמת חשב על מה יעשה עם הטירה כשיסיים. לטענתו הוא לא חשב על כך גם כשהרים בעזרת מנוף אבן אחר אבן לפסגת ההר, והשתתף בשיופה של כל אחת מן האבנים הללו. ואולי בגלל סיבות אלו זה כל כך מפתיע שגם היום הוא עדיין לא יודע מה לעשות עם הטירה, כנראה שהוא פשוט חשב על הכל אבל לא על הרגע בו יסיים את העבודה.

סיפור החיים שלו הוא מדהים, מוזר, מרתק, לא הגיוני ומטורף באותו הזמן וכדאי פשוט לפגוש אותו כדי לשמוע ממנו את הכל ממקור ראשון. מה עוד ששמעתי כבר על כמה אנשים שפגשו אותו ולכל אחד הוא סיפר דברים אחרים, כך שאני ממש לא רוצה להרוס לאף אחד את החוויה.

ובכל זאת יש בסיפור החיים של האני כמה דברים קבועים, האני המציא במוחו דמות שנקראת המלך דווד (KING DUDE) שהוא מעין שילוב של תות אנח עמון, גולש אוסטרלי, תייר גרמני שזוף ונערה אנגליה בגיל ההתבגרות. המלך הזה זכה לככב על ליין שלם של חולצות שפרסמו את האני ברחבי מצרים והביאו לו גם לא מעט ממון.

כשנמאס להאני מהבורגנות הוא מצא את עצמו מחפש את המוזה בחופים הנקיים של מזרח סיני, כאשר הוא נקרא לדגל כדי לבנות קזינו מפואר בלוקסור. ואז הוא מצא את המוזה שחיפש – הוא יבנה ארמון המתאים למלך דווד, הוא יבנה טירה דמיונית הראויה ליצור דמיוני שכזה.

האבסורד הגדול בסיפור הוא שהטירה ממש לא דמיונית – היא קיימת ממש כמו המלך של האני, קצת דרומה מחוף אקווה סאן, על גבעה נישאה מעל הים.

הכניסה היא דרך מסדרון אפל, בקירות גומחות המיועדות לאוצרות ונרות שיאירו את האפלה, חוץ מפתחי התאורה המצויים בתקרה.

המסדרון נפתח לחדר אוצרות רחב ידיים, בו ישנן שלוש גומחות מיוחדות. באחת בריכת מים רדודה ומעליה פיר היוצא החוצה, ארובה זו כולאת את הרוח ומצננת אותה על גבי המים וכך נכנסת לחדר האוצרות קרירות מענגת בפשטות נפלאה.

שתי הגומחות האחרות נמצאות בקצותיהם של נקבים ארוכים ומדויקים, אשר פעמיים בשנה (תחילת השנה האזרחית וה- 30/6), בשעה 12:00 קרני השמש מפלחות את אפלולית החדר, עוברות דרך מנסרות ומדליקות נרות יום הולדת. (הולדת השנה החדשה והולדתו של האני).

מספר מדרגות מעל לחדר האוצר נמצאים האולם המרכזי, הבר והמטבח הענק, אולי פעם יערכו שם משתאות והילולות, אולי זוגות אוהבים יערכו שם את סעודת ליל כלולותיהם, אולי.

מחוץ לאולם המרכזי יש בריכה מדהימה שמתמזגת עם הים שמתחתיה, צמחים מטפסים על הקורות מלמעלה, צמחי מים בתוך הבריכה, ורוח נעימה שמשכיחה את החום. דרך הבריכה מגיעים אל השירותים שבנויים בסגנון ימי הביניים, בתוספת "טוויסט" של מודרניזציה.

בטירה שלושה חדרי שינה בלבד, כרגע חדרי השינה מאוכלסים על ידי האני אבל הוא ישמח לפנות אותם לזוגות המעוניינים לבלות בטירה את ירח הדבש שלהם, ואיזה זוג לא ירצה לבלות שם לפחות חודש אחד?

וכך באופן אירוני נבנו בסיני שני ארמונות למלכים אשר לא זכו להתגורר בהם אף פעם, ארמון העבאס באשה באזור ההר הגבוה, וארמונו של המלך דווד על הגבעה מעל לים, טירת חלומות המציתה את הדמיון ומגמדת את צרותייך, לפחות לפרק זמן מסוים.

למידע נוסף: www.castlezaman.com